הם רוצים תוצאה, אבל לא מתכננים את הדרך. כמו אדם שיוצא למסע בלי מפה ומקווה שהרגליים יובילו אותו למקום הנכון.
כשאתם מתחילים מהסוף, משהו בתודעה מסתדר. כשאתם אומרים לעצמכם “זה היעד שלי”, הדרך כבר לא מרגישה כמו בלגן.
תכנון הפוך הוא לא שיטה עסקית הוא הרגל מנטלי. הוא אומר לכם להסתכל קדימה, לראות את התמונה הגדולה, ואז לפרק אותה לחלקים קטנים שאפשר לסחוב ביום יום.
וההרגל הזה מייצר שקט כי הוא מחליף תקווה בבהירות. רוב האנשים עובדים הפוך: שמים תקציב ומקווים שהמציאות תסתדר.
אבל תקווה לא מחליפה תכנון. ובלי תכנון אין יציבות. ובלי יציבות אין תנועה. הסוף שאתם בוחרים משנה את הדרך שאתם הולכים בה.
